Vayedaber

Simple Havroutah

Shvouoth

Daf 46b

וְאָמַר ''לְקוּחִין הֵן בְּיָדִי'' – אֵינוֹ נֶאֱמָן. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לִמְכּוֹר כֵּלָיו, אֲבָל בַּעַל הַבַּיִת הֶעָשׂוּי לִמְכּוֹר אֶת כֵּלָיו – נֶאֱמָן. וְשֶׁאֵין עָשׂוּי לִמְכּוֹר אֶת כֵּלָיו נָמֵי – לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהַטְמִין, אֲבָל דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לְהַטְמִין – נֶאֱמָן.

Traduction

and then that person says: They were purchased and that is why they are in my possession, he is not deemed credible. And we said this only with regard to items taken from a homeowner who is not apt to sell his items; but with regard to a homeowner who is apt to sell his items, the one taking the items is deemed credible. And even with regard to a homeowner who is not apt to sell his items, we said that the one carrying the items is not deemed credible only with regard to items that are not typically concealed; but with regard to items that are typically concealed, he is deemed credible.

Rachi non traduit

ואמר לקוחין הן בידי. ובעל הבית אומר השאלתים לו כדמפרש לקמן:

אינו נאמן. אפילו בשבועה:

אלא דברים שאין דרכן להטמין. שאין אדם בוש ליטלן בידו בשוק בפרהסיא הלכך אינו נאמן חדא דאין זה עשוי למכור את כליו ועוד מדאטמנינהו איכא למימר בוש הוא להודיעו שהוא צריך לשאול כלים משכיניו דאי לקוחין הוו לא הוה מטמינן:

נאמן. ואע''פ שאין עשוי למכור כלים זימנין דמיצטרכי ליה זוזי ומזבין:

וְשֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהַטְמִין נָמֵי – לָא אֲמַרַן אֶלָּא אִינִישׁ דְּלָא צְנִיעַ, אֲבָל אִינִישׁ דִּצְנִיעַ – הַיְינוּ אוֹרְחֵיהּ. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא זֶה אוֹמֵר ''שְׁאוּלִין'' וְזֶה אוֹמֵר ''לְקוּחִין'', אֲבָל בִּגְנוּבִין – לָאו כֹּל כְּמִינֵּיהּ; לְאַחְזוֹקֵי אִינִישׁ בְּגַנָּבֵי לָא מַחְזְקִינַן.

Traduction

And even with regard to items that are not typically concealed, we said that he is not deemed credible only with regard to a person who is not generally secretive, but with regard to a person who is generally secretive, that is his manner, i.e., he would be likely to conceal items beneath his clothing, and he is deemed credible. And we said this only when this one, the homeowner, says: The items are borrowed, and that one who took the items, says: They are purchased, but in a case where the homeowner claims that the items are stolen, it is not in his power to have his accusation accepted, as we do not presume a person to be a thief.

Rachi non traduit

היינו אורחיה. להטמין אפילו ששאר בני אדם מוציאין בפרהסיא:

ולא אמרן. באדם בינוני דאינו נאמן אלא שזה אמר לקוחין וזה אמר שאולין אבל אם אמר לו גנבת אותם לאו כל כמיניה וישבע זה שלקוחין הן:

וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא בִּדְבָרִים הָעֲשׂוּיִן לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, אֲבָל דְּבָרִים שֶׁאֵין עֲשׂוּיִן לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר – נֶאֱמָן. דִּשְׁלַח רַב הוּנָא בַּר אָבִין: דְּבָרִים הָעֲשׂוּיִן לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, וְאָמַר ''לְקוּחִין הֵן בְּיָדִי'' – אֵינוֹ נֶאֱמָן. כִּי הָא דְּרָבָא אַפֵּיק זוּגָא דְּסַרְבָּלָא וְסִפְרָא דְּאַגַּדְתָּא מִיַּתְמֵי, בִּדְבָרִים הָעֲשׂוּיִן לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר.

Traduction

Furthermore, we said that the one who claims he purchased the items is not deemed credible only with regard to items that are typically lent or rented, where the homeowner’s claim that they must now be returned is more reasonable; but for items that are not typically lent or rented, the person who took them is deemed credible. As Rav Huna bar Avin sent a ruling to the Sages: With regard to items that are typically lent or rented that someone took and said: They were purchased and that is why they are in my possession, he is not deemed credible. This is like that incident where Rava ruled to expropriate fabric scissors and a book of aggada from orphans whose father had taken them, as they were items that are typically lent or rented.

Rachi non traduit

ה''ג ולא אמרן אלא בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר. בהנהו הוא דאמרי' דכי אמר לקוחין אינו נאמן אבל דברים שאין עשוין להשאיל שהבעלים חסים עליהם לפי שמתקלקלין נאמן לשבע שלקחם ואין נראין דברי האומר השאלתים לו:

דשלח רב הונא בר אבין כו'. אלמא בעשוין להשאיל ולהשכיר הוא דאינו נאמן:

זוגא דסרבלא. מספריים של סורקי בגדים:

מיתמי. שהביא התובע עדים שהן שלו ואמר שהשאילם לאבי היתומים ומדאפקינהו רבא מיתמי ש''מ דסבירא ליה אי הוה אבוהון קמן ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן בשבועה דאי מהימן אנן הוינן טענינן בשביל יתמי אביהם לקחם ממך ודוקא ספרי דאגדתא שאין אדם עשוי ללמוד בהם תדיר אבל שאר ספרים אינן עשוין להשאיל ולהשכיר לפי שמתקלקלין כמו ששנינו במוצא ספרים לא ילמד בהן לכתחלה ולא יקרא אחר עמו ויכול לומר לקוחין הן בידי ואין צריך לכתוב עליהן שטר מכירה אלא לרווחא דמילתא שלא יצטרך לשבע וכן קבלתי מרב יצחק הלוי:

Tossefoth non traduit

וספרא דאגדתא. נראה דכ''ש שאר ספרים שדרך להשאילן יותר כדאמרי' בפרק נערה בכתובות (דף נ.) וצדקתו עומדת לעד זה הכותב ספרים ומשאילן לאחרים ותימה כיון דספרים עשוין להשאיל ולהשכיר הא דתנן בהגוזל בתרא (ב''ק דף קיד:) המכיר כליו וספריו ביד אחר ישבע כמה הוציא ויטול ופריך בגמ' ודלמא איהו אפקיה לקלא ומסיק כגון שלנו בני אדם בביתו ועמד והפגין בלילה וכגון שהיתה מחתרת חתורה ובני אדם שלנו יצאו והכל אומרים נגנבו כליו וספריו של פלוני ואמאי בעי כולי האי ניהמני' במגו דאי בעי אמר שאולין הם בידי דאין האחד נאמן לומר לקוחין הן בידי כיון דעשוין להשאיל ולהשכיר בההוא טעמא לחוד כדפי' לעיל וליכא למימר התם טעמא דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן כדאמרי' הכא דהתם לא קאמר שהוא גנבם אלא אומר שהגנבים גנבום וכמה גנבים איכא בעלמא אר''ת דהתם איירי באדם שאינו רגיל עמו דאנן סהדי שלא השאיל לו ורבא דאפיק הכא היה יודע שבעל הספר היה דרכו להשאיל לאביהם בחייו ומורי ה''ר דודי תירץ דהתם הוי מגו להוציא דלא אמרי':
[וע''ע תוס' ב''מ קטז. ד''ה והא]:

אָמַר רָבָא: אֲפִילּוּ שׁוֹמֵר נִשְׁבָּע, אֲפִילּוּ אִשְׁתּוֹ שֶׁל שׁוֹמֵר נִשְׁבַּעַת. בָּעֵי רַב פָּפָּא: שְׂכִירוֹ וּלְקִיטוֹ מַאי? תֵּיקוּ.

Traduction

The oath of one who was robbed can be taken by others as well. Rava says: Even a watchman at the house can take the oath, and even the wife of the watchman can take the oath. Rav Pappa asks: With regard to the employer’s regular hired worker or his regular harvester, who are not appointed to safeguard the employer’s property, what is the halakha? The Gemara responds: The question shall stand unresolved.

Rachi non traduit

אפילו שומר נשבע. אמתני' קאי בראוהו שנים שנכנס לתוך ביתו למשכנו שלא ברשות אפי' שומר הבית נאמן לשבע וישלם זה:

שכירו ולקיטו. של בעל הבית ולא מסר לו שמירת הבית:

אֲמַר לֵיהּ רַב יֵימַר לְרַב אָשֵׁי: טְעָנוֹ בְּכָסָא דְּכַסְפָּא, מַאי? חֲזֵינָא: אִי אִינִישׁ דַּאֲמִיד הוּא, אוֹ אִינִישׁ דִּמְהֵימַן הוּא דְּמַפְקְדִי אִינָשֵׁי גַּבֵּיהּ – מִשְׁתְּבַע וְשָׁקֵיל. וְאִי לָא – לָא.

Traduction

Rav Yeimar said to Rav Ashi: If one states a claim against another that he left his house with a silver cup and is liable to return it, what is the halakha? Rav Ashi replied: We see if the owner of the house is an affluent person, or if he is a trustworthy person with whom people deposit their valuables, as those are people who would typically have a silver cup. If the homeowner is in these categories he takes an oath and receives payment of his claim; but if he is not, he does not receive the benefit of taking an oath in order to prove his claim.

Rachi non traduit

מהו. להיות נאמן אשבועה זו:

אמיד. עשיר:

נֶחְבָּל כֵּיצַד. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁיָּכוֹל לְחַבֵּל בְּעַצְמוֹ, אֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְחַבֵּל בְּעַצְמוֹ – נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה.

Traduction

§ The mishna teaches: How does this halakha apply to one who was injured? If witnesses testified about the injured person that he entered into the domain of the defendant whole, but left injured, the injured party may take an oath and receive compensation. Rav Yehuda says that Shmuel says: The Sages taught that he needs to take an oath in order to receive compensation only if he was injured in a place where he is able to injure himself, but if he was injured in a place where he is unable to injure himself, he receives compensation without taking an oath.

Rachi non traduit

לא שנו. דצריך שבועה:

וְנֵיחוּשׁ דִּלְמָא בְּכוֹתֶל נִתְחַכֵּךְ! תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: שֶׁעָלְתָה לוֹ נְשִׁיכָה בְּגַבּוֹ וּבֵין אַצִּילֵי יָדָיו. וְדִלְמָא אַחֵר עָבֵיד לֵיהּ? דְּלֵיכָּא אַחֵר.

Traduction

The Gemara challenges: And let us be concerned that perhaps he scraped against a wall and caused the injury himself. The Gemara explains: Rabbi Ḥiyya teaches that the mishna is referring to a case where, for example, he has a bite on his back or on his elbows, which must have been caused by someone else. The Gemara challenges: And perhaps a different person did it to him, and not the defendant. The Gemara explains: This is a case where there is no other person with him besides the defendant.

Rachi non traduit

תני ר' חייא. במתניתי' הכי היו מעידין אותו שנכנס לתוך ביתו שלם ויצא חבול כגון שעלתה נשיכה בגבו ובין אצילי ידיו נוטל שלא בשבועה דנשיכת שינים לאו חיכוך כותל הוא:

וּכְשֶׁנֶּגְדּוֹ חָשׁוּד [וְכוּ'], וַאֲפִילּוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא. מַאי ''אֲפִילּוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא''?

Traduction

§ The mishna teaches: How does this halakha apply to one whose opposing litigant is suspect with regard to the taking of an oath and therefore is not permitted to take the oath? One is suspected if he had been found to have taken a false oath, whether it was an oath of testimony or an oath on a deposit, which are prescribed by Torah law, or even an oath taken in vain. The Gemara asks: For what reason does the mishna emphasize: Even an oath taken in vain?

Tossefoth non traduit

ואפי' שבועת שוא. הק' ר''ת דבפרק זה בורר (סנהדרין דף כז. ושם) אמרינן עבריין אוכל נבילות להכעיס אביי אמר פסול ורבא אמר כשר רשע דחמס בעינן ופריך מדתניא אל תשת רשע עד אלו הגזלנים ומועלין בשבועה מאי לאו אחת שבועת שוא ואחת שבועת ממון אלמא לא בעינן רשע דחמס לא אידי ואידי שבועת ממון והשתא אמאי לא פריך ממתני' דפסל בהדיא נשבע לשוא לשבועה ולא פליג שום תנא וה''ה דיפסל לעדות וי''ל דהתם גבי עדות מכשרינן נשבע לשוא כיון דלא הוי רשע דחמס אבל הכא שהוא כבר רע לבריות אם הוא משקר וכופר ממון וכבר משנשבע לשוא הוי רע לשמים הלכך הוי פסול לשבועה:

לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא הָנָךְ, דְּאִית בְּהוּ כְּפִירַת מָמוֹן; אֶלָּא אֲפִילּוּ הָא נָמֵי, דִּכְפִירַת דְּבָרִים בְּעָלְמָא הוּא – לָא מְהֵימַן.

Traduction

The Gemara explains: The mishna is speaking utilizing the style of: It is not necessary. It is not necessary to state that one who is suspected of falsifying these oaths is disqualified from taking oaths, as they entail the denial of a monetary claim, i.e., due to the false oath someone incurs financial loss, but it is necessary to state that even that oath, an oath taken in vain, which involves merely the repudiation of one’s verbal commitment, nevertheless grants one the status of a person who is not credible and who is disqualified from taking oaths.

Rachi non traduit

לא מיבעיא הנך. דאית בהו כפירת ממון והוה ליה רע לשמים ורע לבריות:

וְלִיתְנֵי נָמֵי שְׁבוּעַת בִּטּוּי! כִּי קָתָנֵי, שְׁבוּעָה דְּכִי קָא מִשְׁתְּבַע – בְּשִׁקְרָא קָא מִשְׁתְּבַע; אֲבָל שְׁבוּעַת בִּטּוּי, דְּאִיכָּא לְמֵימַר דִּבְקוּשְׁטָא קָא מִשְׁתְּבַע – לָא קָתָנֵי.

Traduction

The Gemara suggests: And let the tanna also teach that falsifying an oath on an utterance, which is also an oath without monetary consequences, disqualifies one from taking oaths. The Gemara responds: When the tanna teaches which types of false oaths disqualify a person, it includes only oaths with regard to which when one takes the oath, he is at that time falsely taking the oath. But with regard to an oath on an utterance, such as an oath that he will eat a specific fruit that day, where it can be said that he took the oath with true intention and intended to eat that fruit, but ultimately failed to do so, the tanna does not teach, as one who does not fulfill such an oath retains his credibility to take oaths, since he did not consciously lie.

Rachi non traduit

שבועת בטוי. דלהבא כי משתבע איכא למימר בקושטא אשתבע שבדעתו לקיימה ואפי' עבר עליה שכפאו יצרו אינו חשוד בכך על השבועה שעבר להוציא לשקר מפיו:

Tossefoth non traduit

אבל שבועת בטוי דאיכא למימר בקושטא משתבע לא קתני. מכאן רצו לדקדק דמי שעבר על החרם לא יפסל לשבועה כיון דבשעת קבלת חרם איכא למימר בקושטא משתבע ואר''ת דפסול הוא והכא לא קאמר אלא דלא קתני פי' דלא קמיירי במידי דבקושטא משתבע וראיה מפרק הכותב (כתובות דף פה. ושם) דאמרי' ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בבי דינא דרבא אמרה ליה בת רב חסדא ידענא בה בההיא איתתא דחשידא אשבועה ובה''ג גרס ידענא בה בההיא איתתא דמפקא שם שמים לבטלה ופירושו שנשבעת ואינה מקיימת כגון שלא תאכל ואוכלת ואפכה רבא אשכנגדה אע''ג דאיכא למימר בקושטא משתבע חשיב ליה חשודה:

תִּינַח ''אוֹכַל'' וְ''לֹא אוֹכַל''; ''אָכַלְתִּי'' וְ''לֹא אָכַלְתִּי'' מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? תָּנָא שְׁבוּעַת שָׁוְא

Traduction

The Gemara raises a difficulty: It works out well to make this distinction for one who is liable for an oath on an utterance like: I will eat, or: I will not eat, where it is possible that he was not lying when he took the oath. But with regard to oaths about the past like: I ate, or: I did not eat, what can be said, since he certainly took a false oath? The Gemara answers: Teach the mishna, i.e., understand it to mean: An oath taken in vain

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source